ההחלטה שקיבל שר החינוך הלאומי לסווג את העבאיה כ"סמלים דתיים ברורים" היא תגובה לצבא המטיפים האיסלאמיסטים המוכרזים, שהסבירו לנערות מוסלמיות צעירות בטיק טוק כיצד לציית לאללה על ידי חטיפת בית הספר ב-2004 חוק זה צבוע בתנאים האלה לטעון שזה לא לבוש דתי.
המחלוקת והתגובות הפוליטיות האלימות שלא נכשלו, ואשר יגרמו שוב לגינוי של צרפת באו"ם על אפליה - שבסופו של דבר תהפוך לאות הכרה - מכוונות לאובססיה האנטי-מוסלמית של הרשויות . האסלאמיסטים ולקוחותיהם למעשה כמעט הצליחו בצרפת ובאירופה לעשות מונופול על הביטוי הציבורי של האסלאם ושל מאמיניו. אז, ממשלת צרפת והעם הצרפתי שתומך בה עם 82% בנקודה זו, יהיו אנטי-מוסלמיים על ידי תקיפת פריט לבוש שאין לו שום קשר לאיסלאם.
עם זאת, יש להזכיר כל הזמן נקודה עיוורת במחלוקת זו המתנגדת ל"חילונים" ו"אסלאמיסטים": גורלן של נשים - ובפרט של נשים צעירות - שמצפה להן האסלאמיסטים. מדהים שהמחלוקת החילונית מטשטשת את שאלת הצעיף ומטרותיו, כאילו היא נוגעת רק לתצוגה אסלאמית ולסימון שטחים. כי מאחורי הצעיף, הכוונה שונה: להוציא חלק מהצעירות הצרפתיות - או צעירות זרות המתגוררות בצרפת - מהשוק החופשי של יחסים בין יחידים, מינים וקבוצות.
רעלה (בצורת הצעיף, העבאיה או אחר) הוא כיסוי של גופן של נשים שמטרתו לא רק להסתיר את גופן, מושא לתשוקה, אלא בעיקר לשמור את אותן נשים לגברים שיש להם בחלק בדרך למיין את ה"בעלים" הטבעיים, המוסלמים בעלי האמונה האסלאמית המוצקה. באמצעות רעלה מדובר בהרחקה מהחברה - הנחשבת למתירנית ומשחיתת - את קבוצת הנערות המוסלמיות הצעירות החסודות, השמורה כך לבעליהן לעתיד, בעודן ממתינות לנישואין הבתולים, להולדה שהוקצה להן, והכליאה אפשרית, האידיאל. של הדרך הסלפית לנשים - גם אם האחים המוסלמים לא מהססים להשתמש באחיות המנוסות ביותר במרחב הציבורי או בוויכוח. זה תומך בתזה של "פמיניזם אסלאמי".
התצוגה האיסלאמיסטית באמצעות לבוש שואפת אפוא להסיר, ברגע שהן מכריזות על התבגרותן, נשים מוסלמיות משוק האינטראקציות החברתיות, הפיתוי ומשוק הנישואים. הנערה הצעירה המצועפת אמורה להיות מכובדת על ידי חבריה לדת, ותהיה מוגנת מפני כל ניסיון להתקרבות או פיתוי מחוץ לקבוצה. לעומת זאת, נשים חשופות הן אובייקט של תאווה לכל הגברים, כולל האדוקים ביותר מבין האחים, הנמשכים לחוסר צניעות שכזה, מבלי להתייאש מהתגיירות המוחצנת ביותר (כמו זה של הראפר דיאם). מול הארכאיזם הזה שמחזיר אותנו לסיפורים המיתולוגיים של העת העתיקה, כל הפמיניסטיות של צרפת (ארכאאו או ניאו) צריכות לעמוד כאישה אחת. כנגד כל הציפיות, המחאה מול הבלתי ניתן לתאר משתקת, וזו המכונה "בחירה חופשית של לבוש" של נערות צעירות שמושכת את תשומת הלב של אלו הנלהבות מההתבדלות המינית.
העמדת פנים שהעבאיה אינה סממן דתי תוך ביטול ה"שנאה האנטי-מוסלמית" של מתנגדיה, בטענה להגנת חופש הנשים תוך תמיכה בתמרונים של מי שמנסים למחוק דורות של מאבקים על זכויותיהם: באמצעות נאיביות או מקורבים, אידיאולוגים של פרוגרסיביות מוטעה בהחלט אינם קרובים לסתירה!
