[תעתיק של הערות מאת נורמן אדג'ארי, https://www.youtube.com/watch?v=8xfdl8Hmbik]
כי אנחנו חושבים שקריאה עדיפה על הקשבה או צפייה, ובגלל שאנחנו חושבים שחשוב שאנשים יקראו את מה שהקולגות שלנו אומרים: אנחנו רוצים לפתוח אוסף של מסמכים שמתעדים את דבריהם. זו הסיבה שאנו משחזרים בצורה נאמנה ככל האפשר את הטקסט של הראיון הציבורי של נורמן אדג'ארי שנערך בתוכנית טלוויזיה.
עיתונאי: אז למה אנחנו יכולים לדבר על גזענות ממלכתית היום במדינה כמו צרפת שבה אין חוקי גזע כמו שאולי היו במדינות אחרות? למה לא להשתמש בביטוי אחר?
נורמן אדג'ארי: אולי, ובכן, אני חושב שהבעיה עם סוג כזה של טיעון נגדי היא שהם נושאים תפיסה נאיבית ביותר של מהי מדינה; כלומר, כל עוד אין חוקים מפורשים בנושאים אלה, בנושא הגזעי, ובכן, אין גזענות, אין גזענות מדינתית.
במציאות נראה שעלינו להתנהל בדרך הפוכה, זאת אומרת שצריך קודם כל לשקול את מה שהמדינה עושה ולא רק את השיח שמנהלת המדינה על עצמה. זה מה שמסביר את הסטטיסטיקה שנתתי קודם, זה מה שמסביר את סוגי האלימות האחרים, את אינספור סוגי האפליה שאוכלוסיות ממוצא מהגרים, בעיקר אפריקאים, סובלות מהם.
במציאות כשאנחנו אומרים שאנחנו במצב שונה לחלוטין מזה של אפרטהייד או אזורים אחרים מהסוג הזה, אני חושב שבמציאות אנחנו מבצעים אנכרוניזם.
אם נתחשב בשיח על עצמה שקיימה מדינת האפרטהייד משנת 1948 או בדרום אפריקה, שם הוחל משטר זה, אנו רואים שבמציאות דיברנו על "התפתחויות נפרדות" והיה לנו מדיניות זו של התפתחויות נפרדות. סדרה שלמה של מילים סכריות ביותר לומר מה "הקרקעות הללו יאפשרו שכנות טובה", שזה יאפשר "אחדות המדינה".
במציאות, אם תקשיבו למה שאמר הנדריק וורורד, שהיה ראש ממשלת דרום אפריקה באותה תקופה ומנהיג המפלגה הלאומית שיישמה את המדיניות הזו, ובכן, תקשיבו לנאומיו ותבינו שזה פחות או יותר אותו שיח שפוליטיקאים משתמשים בו כיום על חילוניות או מדיניות הגירה. אלה דברים "שמאפשרים אחדות לאומית", ש"מאפשרים לכל אחד לשגשג במצבו" וכו'. [1]
הרעיון שפוליטיקאים דרום אפריקאים באותה תקופה היו גזענים במפורש או גזענים ללא בושה הוא אנכרוניזם וסטייה. היו חוקי גזע בדיוק כפי שיש חוקים איסלאמופוביים במדינה הזו (צרפת) . [2]
