מי יכול לשכוח את חילופי הדברים המדהימים לפני שנתיים בין חברת קונגרס רפובליקנית, אליז סטפניק, לשלושה נשיאי אוניברסיטאות: הרווארד, יו-פן ו-MIT?[1] כשנשאלו האם קריאה לרצח עם של יהודים מהווה סוג של הטרדה המפרה את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה שלהם, הם ענו פה אחד: "זה תלוי בהקשר". אחת מהן אף הצהיר, "אם מילים מובילות למעשים, אז זה יכול להוות הטרדה". זה, כמובן, גרר את התגובה שיהודים צריכים להירצח כדי להפר את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה. כהתנצלות, היא הבהירה כי "היא התמקדה בעובדה שעל פי החוקה האמריקאית, אי אפשר להעניש אותך רק על מילים". באוניברסיטאות אמריקאיות, קריאה לאדם טרנסג'נדר בשם לידתו יכולה להיחשב כמעשה אלימות, אך קריאה לרצח עם של יהודים אינה כזו, בשם חופש הביטוי.
אלמנט חדש וחמור ביותר נחשף זה עתה בעיתון. אטלנטיקו[2] מאת סימון רודן-בנזאקן, המנכ"לית שלהוועד היהודי האמריקני ולינה מור נחמה, פרופסורית באוניברסיטה הלבנונית. הן חושפות כי אוניברסיטאות אמריקאיות נמצאות תחת שליטתה של שחיתות מוסדית גדולה מצד מדינה זרה, קטאר. הסכומים המעורבים מסתכמים בכמה מיליארדי דולרים מאז 2005. הן נוגעות לאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון (אוניברסיטה ישועית!), אוניברסיטת קורנל בניו יורק, אוניברסיטת ייל בניו הייבן, אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, אוניברסיטת A&M בטקסס, ועשרות מוסדות אחרים שחולקים את הרווח הסודי למחצה הזה.
"חלק משמעותי מהכספים הללו לא הוכרז ל-" מחלקת החינוך "אמריקאי, כנדרש על פי חוק – מה שהצית חקירה פדרלית כבר בשנת 2019", הם אומרים לנו. כמו תמיד עם שחיתות, השאלה היא מהו התמורה הנדרשת. "מימון זה", הם ממשיכים, "אפשר את הקמתם של מרכזי מחקר, פרופסורות ותוכניות אשר נירמלו בהדרגה מספר עמדות: דה-לגיטימציה של ישראל כ'פרויקט קולוניאלי', הצגת 'איסלאמופוביה' כקטגוריה אנליטית מרכזית – במקום ההבחנה בין גזענות אנטי-מוסלמית לביקורת על אידיאולוגיה – והכללת תנועות אסלאמיסטיות בנרטיב 'האנטי-אימפריאליסטי' של השמאל האקדמי המערבי".
השאלה שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו היא פשוטה יחסית: האם יש קשר בין הרווח הנוסף המחולק כך לארגה מאנו על ידי מדינה המשמשת כחזית ומממנת לחמאס ולטרור האסלאמיסטי, והסובלנות של נשיאי אוניברסיטאות אמריקאים כלפי אנטישמיות? בוודאי, הם לא קיבלו תשלום כדי לסבול אנטישמיות, אך נוכחותה של קטאר יכולה להפיץ אנטישמיות נרחבת. סביר להניח שהיא גם תשפיע על גיוס סגל אוהד לקטאר או על רישום סטודנטים מהמזרח התיכון אשר ישפיעו לאחר מכן על מדיניות המדינה המארחת. אוניברסיטת קורנל נקנסה ב-60 מיליון דולר על ידי הממשל.[3] על סובלנות זו כלפי הבלתי נסבל; נשיא האוניברסיטה מאשר כי ההסכם "אינו מהווה הודאה באשמה", אך הוא "מברך על מחויבות הממשלה ליישם את החוקים הקיימים נגד אפליה, תוך הגנה על חופש האקדמי שלנו ועצמאות המוסדית".
גם אוניברסיטת מקגיל בקנדה לא מהססת לעבוד עם כסף קטארי.[4] וכווית[5]למרות שמדובר בסכומים זעומים למדי בהשוואה למיליארדים שחולקו לאוניברסיטאות אמריקאיות גדולות! דו"ח 2025 של המכון לחקר האנטישמיות והפוליטיקה העולמית מראה כי "קנדה היא מרכז לארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים, אשר מפעילים השפעה ניכרת על החברה האזרחית, האקדמיה, הפוליטיקה והממשל הקנדיים".[6] ומה לגבי בריטניה, שיצרה קתדרה ל"לימודי אסלאם עכשוויים" באוניברסיטת אוקספורד עבור "איסלאמולוג", טארק רמדאן, הידוע כיום בעיקר בשל נידון ל-18 שנות מאסר בגין אונס? כדי לקבל את התואר היוקרתי של פרופסור באוקספורד, ציין פבריס בלנש, "קטאר תרמה כמה עשרות מיליוני יורו לאוניברסיטה הבריטית".[7] "ושילמו לו 35,000 יורו לחודש בין השנים 2012 ל-2017. ייתכן שהגילויים הללו תרמו למרדף שתוכנן על ידי כחמישה עשר סטודנטים רעולי פנים באומץ.
אין ערובה לכך שאוניברסיטאות צרפתיות אכן נהנות מנדיבותה של מדינה זרה, אך הפיתוי בהחלט קיים. השפעה קטארית פועלת בחברה הצרפתית, הודות להרבה שותפות... בואו נזכור ש"קולוקוויום" כמעט אורגן בנובמבר 2025 בקולז' דה פראנס בחסות CAREP (המרכז הערבי למחקר ולימודים פוליטיים בפריז), ארגון בצרפת המזוהה עם קטאר.[8]למרבה המזל, מה שנראה באופן מחשיד כמבצע פוליטי לא הצליח למנף את יוקרתו של מוסד זה ונערך במקום פרטי. חופש הביטוי נשמר (כל אחד יכול להביע את דעתו במסגרת המגבלות שנקבעו בחוק), וכך גם חופש האקדמי (לפוליטיקה אין מקום באולם הרצאות באוניברסיטה); כל הדוברים הפוטנציאליים, כל פאנלי הדיון, העבירו את אותה אידיאולוגיה: אנטי-ציונות, שלא לומר אנטישמיות. העולם האקדמי, אַחַת כַּמָה וּכָּמָה על הקולז' דה פראנס להישאר מנותק מתעמולה פוליטית. הבה נקווה שהאוניברסיטאות הצרפתיות יעמדו בפיתוי של כסף קל ויישמרו מפני שחיתות מוסדית. יריית האזהרה שנורתה על ידי סירובו של הקולז' דה פראנס להתפשר בעצמו, אני מקווה, תשמש להרחיק את כוס הפיתוי מאוניברסיטאותינו.
