Tribune פורסם ב-6 בדצמבר 2022 ב לה פיגארו
יום שלישי, 29 בנובמבר, הכנס בנושא "כתיבה מכילה, אויב הפמיניזם האוניברסליסטי" שהוזמנתי לתת ב-Espace Mendès France ב-Poitiers - מרכז לתרבות מדעית ודיונים חברתיים - הופרע על ידי עשרים תועמלים, שעשו רעש (צעקות, רקיעה ברגליים ובידיים, עלבונות וכו') באופן שלא יתאפשר לדבר. המנהל של המקום ביקש מהם לשתוק כדי להקשיב ואז לדון ברוגע, או לעזוב, הם התמידו ברעש. לאחר מכן הודיע כי הוא מתקשר למשטרה, ולאחר מכן היא יצאה מהחדר. הוועידה יכלה אז להתקיים בתנאים רגילים, ולאחר מכן התקיים דיון עם המאזינים, שחלקם לא הסכימו עם דברי אך היו מוכנים להתווכח ברוגע.
יש להדגיש בעניין (קטן) זה את גישתו המופתית של המנהל, שיש להצדיע לתובנתו ולתקיפותו: הוא התנגד ללחץ שהתקבל באותו בוקר מבית העירייה (EELV) לבטל את הכנס; הוא התקשר למשטרה כשהבחין שלא ניתן לקיים את הכנס ללא התערבות חיצונית; ולמחרת הגיש תלונה על נזק, דלת המפעל הושחתה במהלך הלילה.
הפרדוקס במקרה זה הוא שמדובר באגודה למשפט פרטי, ואילו מול אותן בעיות בחרו מספר מוסדות ציבור ואף עיריות, להיפך, לא לאכוף את החוק. כך, ב-20 בנובמבר, בית העירייה של מרכז פריז ביטל את פגישת ויצו בטענה שקרוליין אליאשף, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית מוכרת, דיברה בנושא "היווצרותו של הילד הטרנסג'נדרי". שלושה ימים לפני שהמשטרה לא התערבה כדי לאפשר לו להעביר את הכנס שתוכנן במסגרת פסטיבל Cité Philo בליל, בעוד שאותו הולל כמו ב-Poitiers אורגנה על ידי פעילים שהאשימו אותו ב"טרנספוביה". וביוני הייתה זו אוניברסיטת ז'נבה אשר ויתרה על הגשת תלונה נגד הפעילים שמנעו את הכנס של הפילוסוף אריק מרטי, שהואשם ב"הומופוביה" ו"טרנספוביה" בשל הניתוחים שפותחו בספרו סקס מודרני.
אנו יכולים להזכיר גם את אוניברסיטת בורדו, שבאוקטובר 2019 ביטלה כנס של סילבאן אגצ'ינסקי שאיימו על ידי פעילים שאינם מרוצים מעמדותיה נגד פונדקאות (פרקטיקה שנאסרה בצרפת); נשיאות הסורבון, שקיבלה החלטה דומה נגד הכשרה למניעת רדיקליזציה שהופקדה על מוחמד סיפאוי (מחבר איך האחים המוסלמים רוצים לחדור לצרפת), שנחשב "בעייתי" על ידי האיגוד הבין-פריז-I, כאשר סטודנטים אף גינו את "התקפות האיסלמופוביות"; עדיין בסורבון, במרץ 2019, ביטול הופעה של ספקים של אייסכילוס, בהפקה של פרופסור פיליפ ברונט, בלחץ של קבוצות אנטי גזעניות כביכול בטענה שהמסכות שלבשו השחקנים ייפלו תחת שחור ; או שוב, בנובמבר 2018, אוניברסיטת לימוז', שפסקה נגד הסוציולוג סטפן דורין את הדרת המעבדה שלו בגלל שהביע את התנגדותו להזמנה שהועברה לאקטיביסט Houria Bouteldja, דובר מפלגת הילידים של הרפובליקה. (PIR), לקיים שם סמינר (אז בתי המשפט הורו לאוניברסיטה להחזיר את המורה-חוקר לתפקיד).
רשימה זו ממחישה שתי תופעות שכל דמוקרטיה צריכה לדאוג לגביהן. הראשון הוא השכיחות של תרבות חדשה של צנזורה (לבטל תרבות) פופולרי מאוד בקמפוסים אמריקאים, מקושר לתנועה התעוררתי. עם המצפון הטוב שמעניקה תחושת המאבק באפליה, "פעילים" אלה רואים את עצמם זכאים לאסור כל דיבור שאינו תואם את אמונתם, ולהטיל בושה על יריביהם באמצעות ציד להקה מועדף בכוחן של הרשתות החברתיות - שהכל מרמז שהם מקור המידע היחיד שלהם. כך הם נמנעים מכל שאלה לגבי שיטותיהם, למרות שהם חלק מהנטייה הפשיסטית לכפות את רעיונותיה בכוח, תוך זלזול בזכויות היסוד של החיים הדמוקרטיים שהן חופש הביטוי וחופש ההתכנסות.
אך לתופעה הראשונה הזו, המדאיגה כשלעצמה, מתווספת תופעה שנייה, חמורה יותר: זוהי נטייתם של מנהיגים מוסדיים מסוימים או אפילו נבחרי ציבור לחרוג מאחריותם, בכך שהם נכנעים לצו הראשון ללא עוררין על הלגיטימיות שלו. כך פרסמה המשלחת הבין-משרדית למאבק בגזענות, אנטישמיות ושנאת אנטי-להט"ב הודעה לעיתונות ביולי המאשימה את המומחים שנאספו במצפה בת הים הקטנה - הדוגלים בזהירות ובטיפול פסיכולוגי קודם בקטינים המביעים את הרצון לשנות את מינם - לקדם "טיפול המרה". מבלי ששמע אפילו את הטיעונים של קרוליין אליאשף וסלין מאסון, האחראיות על מצפה הכוכבים הזה, דילקרה לקח את טיעוני הפעילים, לאחר שהצמיד במהירות את התווית הידועה לשמצה של "טרנספובי" לכל אדם שמתנגד לכת-הלחצים-לכאורה של עמותות טרנס. בכל המקרים הללו, לא רק שהמוסדות אינם מאפשרים לקורבנות ההשמצות הללו להגן על עצמם אלא הם תומכים במשמיצים שלהם בכך שהם נכנעים לדרישותיהם.
האם זו שאלה של חוסר הרהור, פחדנות, אופורטוניזם או, יותר טריוויאלי, חוסר אונים עקב ארגון חריג של מועצות אוניברסיטאות? העובדה היא שהמוסדות שלנו מתנהגים כשותפים אובייקטיביים של פעילים רדיקליים, ומתחזקים למרות שיש מעט מאוד מהם. מה קרה לנו שמנהל מבנה אסוציאטיבי קטן הוא זה שמראה דוגמה להתנהגות התואמת דמוקרטיה באמצעות אכיפת המבוא של החוקה: "החוק מבטיח את הבעת הדעות הפלורליסטית" ?
