ג'וליאן ת'רי, חוקר ימי הביניים ופרופסור באוניברסיטת ליון II, הידוע בתפקידו ב"לה מדיה", ערוץ יוטיוב המקושר קשר הדוק ל"צרפת הבלתי-מוכנעת", פרסם זה עתה רשימה בפייסבוק של "20 מבצעי רצח עם שיש להחרים בכל הנסיבות". הרשימה כוללת שמות של קיצונים מסוכנים כמו שרלוט גינסבורג, פסקל ברוקנר, מונה "ג'פריאן", חיים קורסיה, ארתור, אלן מינץ, ז'ואן ספר ופיליפ טורטון. לפיכך, עשרים אנשים אמיצים, שרבים מהם ביקרו את מדיניות ממשלתו של בנימין נתניהו, הם מטרה לכל מי שמגן על תיאוריית רצח העם שתכננה מדינת ישראל באופן שיטתי. תהיה דעתך אשר תהיה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פרסום זה הוא כשל מוסרי בלתי נסלח משום שהוא מציב מטרה על גבם של עשרים אנשים שמעולם לא קראו לאלימות. אז מה המכנה המשותף שלהם? קל לזהות שניים. הראשון הוא פשוט יהדותם. יש להודות שזה חל רק על כחמישה עשר מהם, מה שללא ספק יאפשר לז'וליאן ת'רי ולחבריו להדגיש גיוון מסוים בבחירותיהם. טקטיקה זו לא תטעה אף אחד. המכנה המשותף השני הוא כמובן ההגנה על זכותה של ישראל להתקיים כמדינה והאמונה שיש הבדל מהותי בין "טרוריסטים" ל"לוחמי התנגדות". במאמר שפורסם לאחרונה, ז'וליאן ת'רי היה ברור במיוחד: "שלושת העקרונות הבסיסיים של הציונות העכשווית - דהיינו, קיומה של אומה המאחדת את כל היהודים, ייעודה לבנות מדינת לאום, וזכותה של האחרונה לשטח בפלסטין (עקרונות משותפים לאנטישמים רבים) - אינם ניתנים להגנה ללא הטיות אידיאולוגיות חזקות בשילוב עם זיופים היסטוריים". לסיכום, זכותה של ישראל להתקיים אינה "ניתנת להגנה".

רשימת הקלונות שפרסם ג'וליאן ת'רי אינה תוצאה של התקף זעם בלתי נשלט. המחבר פיתח לאחרונה את "רעיונותיו" בטקסט שמטרתו להוכיח כי עצם מושג האנטישמיות השמאלנית הוא "חדשות מזויפות", "מניפולציה ניאו-ליברלית-ציונית". בהסתמך, בין היתר, על הוריה בוטלדג'ה, פעילה למען זכויות ילידים הידועה בהצהרה הבולטת, "הריגת ישראלי הורגת שתי ציפורים במכה אחת, חיסול גם מדכא וגם מדוכא בו זמנית", או "אי אפשר להיות ישראלי בתמימות", טוען ת'רי כי "האנטישמיות המודרנית היחידה היא זו של הימין הלאומני". לכן, לא תהיה אנטישמיות שמאלנית וגם לא אנטישמיות אסלאמיסטית (השאלה האחרונה אפילו לא עולה). במציאות, עבור פרופסור זה מליון, אנטישמיות שמאלנית, למרות שהיא מתועדת היטב ונחקרה לעומק בפרסומים רבים, היא המצאה, או ליתר דיוק, "אינסטרומנטליזציה של יהודים (...) על ידי אליטות השלטון המערביות". קוראים המופתעים מהכחשת המציאות הזו חייבים להבין את האמצעי הרטורי שפועל כאן. כאשר העובדות נראות מובנות מאליהן, אקדמאים המבלבלים בין מחקר אקדמי לאידיאולוגיה מסבירים לכל מי שמוכן להקשיב שמה שחשבו שראו בבירור אינו קיים. ג'וליאן ת'רי מסביר גם כי האסלאמו-שמאלנות נוצרה כ"אויב פנימי חדש", כדי להשתלט "על 'היהודית-בולשביזם' בתודעת הבורגנות השמרנית". אין זה צירוף מקרים שחלק גדול ממחקרו של היסטוריון זה מימי הביניים נועד להראות כי כפירת הקתרים לא הייתה קיימת כשלעצמה, אלא הייתה תוצאה של מעין קונספירציה דתית שמטרתה לבסס את שליטת הכנסייה על החברה הנוצרית...

מעבר ליצירת רשימה אנטי-יהודית, מעבר לטיעונים המוטים לחלוטין שמעלה ג'וליאן ת'רי במאמרו, אי אפשר שלא להיות מזועזעים מהתערובת הזו של אקטיביזם עיוור וקפדנות מדעית לכאורה. אכן, בשם מומחיותו לכאורה כהיסטוריון, עמית זה שולל מישראל את זכות הקיום כמדינה, שהוא דוחה כל תיאור עובדתי מדויק, אפילו במעט, של המציאות העכשווית, ומעל הכל, שהוא מציג רשימה של דמויות יהודיות בעיקרן, אשר חסרות המזל שאינן שייכות לאגף השמאלי הקיצוני, "האנטי-רצחני", של הספקטרום הפוליטי. אנטישמיות שמאלנית תמיד הייתה קיימת: היא נולדה מאנטי-קפיטליזם מטורף ומצאה רוח שנייה עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יש שיופתעו מכך שהיא - עבור חלק - מתיישבת בקלות כה רבה עם ערכי השמאל: בשלב זה, התגובה היחידה נראית, עבור תומכיה, כהכחשה בוטה של ​​ראיות ועובדות. שהתחמקות מבישה זו עלולה להתבצע על ידי אקדמאים המחויבים בדרך כלל לעקרון ניטרליות הערכים, שהיא מתכסה ביוקרת המחקר המדעי, שהיא אפילו מצדיקה יצירת רשימות המזכירות את שעותינו האפלות ביותר - זוהי מציאות שאיננו יכולים לקבל.

המאבק באנטישמיות, על כל צורותיה ומכל מקום שמקורה, אינו ימין ואינו שמאל. הוא חורג השתייכות פוליטית משום שהוא תנאי הכרחי לכבודנו. אנו, אינטלקטואלים, אקדמאים, מלומדים וחוקרים, קוראים להמשך אותו באומץ ובנחישות.

מאמר דעה שפורסם על ידי לה פיגארו פיגארובוקס/דעה^{[1]ראה מקור}.