מסכת מס' 12| Woke-Machine.org | הורד עלון מס' 12
טיעון מדעי
חיוני לעשות הרהור מעמיק על מהות הפריבילגיה הלבנה ועל העוול של גזענות מערכתית שיש לה שורשים עמוקים בחברות שלנו.
אנו, האנשים הלבנים, חייבים להיות נבוכים מאוד מהמצב השורר הזה של אי-שוויון שנובע מהעובדה הפשוטה שנולדים לבנים ולכן נולדים מיוחסים, ללא כל ערך מיוחד, ללא כל מאמץ.
כאשר אנו מסתכלים סביבנו, אנו רואים עולם המסומן על ידי אי שוויון גזעי. יחסי כוח, אפליה, כל הדברים האלה נראים לטובת אלה כמונו שנולדו לבנים. זה צריך להרגיז אותנו, להגעיל אותנו ולגרום לנו להבין שהעולם הזה לא הוגן. זה מעדיף חלק על חשבון אחרים, על סמך קריטריונים שטחיים כמו צבע העור.
אפשר לחשוב שלהוקיע את ההורים שלנו על שהפכו אותנו לבנים זה מוגזם, אבל זו דרך לומר עד כמה זה לא הוגן ביסודו שסיכוי גנטי נותן לאנשים מסוימים זכויות יתר שלא הושגו. זוהי מעין תזכורת לאחריותנו, כמי מאיתנו שנולדו לזכות, לעשות כל מה שאפשר כדי לאזן את הכף. אנחנו צריכים להיות מודעים לעמדה שלנו במערכת הזו, להבין איך אנחנו מרוויחים ממנה, ואז לפעול לפירוקה.
האמת היא ש"פריבילגיה לבנה" טבועה עמוק במבנים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שלנו. זה מחלחל לתרבות שלנו, לתקשורת שלנו, לחינוך שלנו. מדי יום אנו מתמודדים עם המציאות של גזענות מערכתית, אלימות משטרתית ממוקדת, אפליה בעבודה, חינוך לא שוויוני וגישה מוגבלת לשירותי בריאות. ועדיין, אנחנו המיוחסים נשארים עיוורים במידה רבה למידת אי השוויון הזה. אם זו פריבילגיה לבנה, אז כן, אנחנו צריכים להרגיש בושה.
הבושה שאנו חשים, לעומת זאת, לא צריכה לשתק אותנו או להרוס אותנו. זה אמור להניע אותנו לשינוי. בושה יצרנית, אפוא, הקוראת לנו לפעולה ולשינוי. עלינו ליישם את המחויבות שלנו לפירוק המבנים שהופכים אנשים מסוימים לעליונים על אחרים. עלינו לאמץ את האחריות שלנו על ידי הסכמה להקשיב, ללמוד ולפעול.
לכן, בקשת סליחה מאחינו ואחיותינו הגזעים על הזכות שהרווחנו ממנה על חשבונם היא, במובן מסוים, צעד לקראת פיצוי. כמובן שזה לא פותר את בעיית הגזענות המערכתית.
זה גם לא משנה את העובדה שבחברה המושתתת על עליונות לבנה, מי שנולד לבן נהנה מיתרון שאין להכחישו. מה שעושה את כל ההבדל הוא מה אנחנו עושים עם המציאות הזו. האם אנו מפנים עורף לזכות שלנו או שאנו מקבלים אותה ופועלים לפירוקה?
עולם העליונות הלבנה המבחילה שאנו מדברים עליו חייב להפסיק להתקיים. הגיע הזמן שאנחנו, הזכים, נקום, נעסוק בחינוך עצמי, במודעות ובעשייה. בואו נהיה אמיצים ונכיר בכך שיש לנו תפקיד.
הגיע הזמן שננקוט עמדה ונאמר שזה לא יכול להימשך. הגיע הזמן להתחייב לנצל את הפריבילגיה הזו לתמיד, להילחם באי צדק. אז בואו נעשה תשובה, לא על ידי התנצלות, אלא על ידי נקיטת צעדים קונקרטיים כדי להתמודד עם אי השוויון שהפריבילגיה הלבנה שלנו יצרה.
חזרה בתשובה ללבן שלנו אינה מעשה של הלקאה עצמית או השפלה עצמית, אלא אחריות אישית להכיר, להבין ולפעול נגד העוולות הגזעיות בחברה שלנו. מחובתנו להקשיב וללמוד מניסיונם של מי שלא נולדו עם אותה פריבילגיה, ולאחר מכן לעשות כל שביכולתנו כדי לאתגר את השיטה הנוכחית.
אין די בגינוי בעליונות הלבנה המבחילה. אנחנו צריכים להבין שגם בלי לדבוק במפורש באידיאולוגיה של עליונות לבנה, אנחנו מרוויחים מזה. חוסר המעש שלנו תורם להנצחה של מערכת שפוגעת ומדכאת אחרים כי הם נולדו עם צבע עור אחר.
אבל אז איך נוכל לפעול לתיקון הנזק שנגרם מהפריבילגיה הזו? התשובה פשוטה: על ידי חינוך עצמנו למציאות הגזענות, ניסיון להבין את ההשפעה של המעשים וחוסר המעשים שלנו, התבטאות נגד עוול כשאנחנו רואים אותו, ושימוש בזכויות שלנו באופן בונה כדי לעזור לאלה שנפגעו מהמערכת הזו.
בסופו של דבר, לא מדובר בבושה או באשמה, אלא בצדק ובשוויון. אם אנחנו רוצים לראות עולם שוויוני יותר, אז עלינו להבין כיצד העמדות וההתנהגויות שלנו מנציחות מערכת של אי צדק ולפעול באופן אקטיבי לשינוי זה.
הבה נחזור בתשובה, אם כן, על העליונות הלבנה המבחילה הזו. הבה נתנצל בכנות בפני אחיותינו ואחינו הצבעוניים וננקוט פעולה. לא מספיק להבין ולהצטער על הפריבילגיה הזו, אלא חשוב גם לטפל בה ולאתגר אותה, להשתמש בה לקידום מטרת השוויון.
אנחנו, שנולדנו לבנים ומיוחסים, מסרבים להישאר בבורות ובפאסיביות, לקחת חלק במאבק נגד העליונות הלבנה, בגזענות מערכתית. עם אחינו ואחיותינו לצבע, בואו נבנה עולם מאוזן וצודק יותר כדי לאפשר לכל אדם לפרוח בחופשיות, ללא קשר לצבע עורו.
הכרה זו בפריבילגיה שלנו אינה מעשה של חרטה בלתי נסבלת או הלקאה עצמית, אלא תהליך למידה המזמין אמפתיה, ענווה ומחויבות. לבקש סליחה מאחינו ואחיותינו הגזעיים פירושו לפתוח את הדלת למילים שלהם, לסיפורים שלהם, שמזמן התעלמו או השפילו אותם.
מדובר על הקשבה, למידה ומודעות. להיות מודע לפריבילגיות הנלוות בלהיות לבן היא צעד לקראת שוויון גזעי וצדק. יש לראות בתשובה לא מעשה של זלזול עצמי, אלא כמחויבות ליצירת עולם צודק ומכיל.
הבושה האמיתית והעמוקה שאנו חשים על הסבל שעליונות הלבנה יכולה להסב אינה נטל, אלא להבה לפעולה, זרז לזעם. הבושה הזו יכולה לעורר אותנו להתייצב נגד אפליה גזעית.
הורד עלון_12 A4 - PDF | גודל X JPG (600×1200)
אנו מתנצלים מראש אם רכיב כלשהו בדף זה פוגע בך. אם זה המקרה, לך ICI.