שלוש הצהרות של עמנואל מקרון על שפות אזוריות, פרנקופוניה אפריקאית וערבית בצרפת חושפות את אותה בלבול בסיסי: זה של דיבור על השפה הצרפתית מבלי להתייחס אליה כשפת ציוויליזציה. שפות אזוריות לא היו אויבות של האומה; החיוניות הדמוגרפית של הצרפתית באפריקה אינה מוחקת את ההיסטוריה הצרפתית שלה; נוכחות הערבית בצרפת אינה יכולה, כשלעצמה, להגדיר מחדש את מדיניות השפה שלנו. הגנה על הצרפתית אינה משמעותה דחיית שפות אחרות, אלא לזכור ששפה משותפת היא גם זיכרון, דרישה ומשמעת של התודעה.